רוב השכירים בישראל לא יודעים כמה מופקד להם לפנסיה בכל חודש — ועוד פחות מהם יודעים למה דווקא הסכום הזה. הנה האמת המרה: השאלה "כמה להפקיד לפנסיה כשכיר" היא אחת ההחלטות הכלכליות המשמעותיות בחייך, ובכל זאת רוב האנשים פשוט סומכים על "ברירת המחדל" של המעסיק.
ברירת המחדל היא 18.5%. זה החובה בחוק. אבל האם זה מספיק לך כדי לפרוש בכבוד? במאמר הזה נעבור על המספרים — לא בכלליות, אלא ספציפית לשכר ולגיל שלך.
החובה לפי חוק
מאז 2008, צו ההרחבה לפנסיה חובה מחייב כל מעסיק להפקיד עבור כל עובד שכיר. הצו נכנס בהדרגה לתוקף, ומאז 2017 השיעור המלא הוא 18.5% מהשכר המבוטח, מחולק כך:
מתוך מה מורכבת ההפקדה ל-18.5%
"שכר מבוטח" — לא "שכר ברוטו"
זו נקודה שמפילה הרבה אנשים. ההפקדה מתבססת על שכר מבוטח, לא על שכר ברוטו. שכר מבוטח כולל בדרך כלל רק את שכר היסוד ורכיבים קבועים — לא בונוסים, לא אופציות, ולא RSU. אצל הייטקיסטים, שלרוב חלק גדול מההכנסה מגיע מבונוסים, השכר המבוטח עשוי להיות נמוך משמעותית מהברוטו — וזה אומר שהפנסיה שלהם תהיה קטנה ממה שהם חושבים.
המינימום שמשתלם — 18.5%
בואו נחשב ביחד. שכיר ממוצע שמפקיד 18.5% מהשכר שלו לאורך 40 שנה ברציפות, בתשואה ריאלית ממוצעת של 4% שנתית — צפוי לצבור סכום שיחליף בערך 50%-60% מהשכר האחרון שלו כקצבה חודשית.
צריך לזכור — בעולם הפנסיוני המקצועי, ההמלצה הכללית היא שהקצבה תהיה לפחות 70%-75% מהשכר האחרון. כי בפרישה, ההוצאות לא יורדות באותו קצב כמו ההכנסות (לעיתים אף עולות בגלל בריאות).
18.5% זה מינימום — לא אופטימום
החוק לא נועד לתת לך פנסיה מושלמת. הוא נועד למנוע מצב שבו אנשים לא חוסכים בכלל. אם אתה מסתפק במינימום החוקי — אתה כנראה תפרוש עם פער של 15%-25% בין מה שתרצה לבין מה שתקבל.
למה הפער נוצר?
- תקופות אבטלה / מילואים / חל"ת: חודשים בלי הפקדה פוגעים בריבית-דריבית.
- שכר נמוך בתחילת הקריירה: הפקדות צעירות הן הכי שווות (יותר זמן לצמוח) — אבל הן הכי קטנות במספר המוחלט.
- דמי ניהול גבוהים: מקטינים את התשואה בפועל ב-0.5%-1.5% שנתית.
- הוצאות בלתי צפויות בגיל פרישה: טיפול סיעודי, ילדים שעוד צריכים עזרה, נסיעות.
מתי כדאי להוסיף יותר
ההמלצה המקצועית שלי לרוב השכירים: להגדיל את ההפקדה ל21% או יותר. איך עושים את זה? מבקשים מהמעסיק לבצע "הגדלת הפרשה" — תיקון בתלוש שמעלה את שיעור תגמולי העובד מ-6% ל-7%, ואת תגמולי המעסיק מ-6.5% ל-7.5%.
תוספת של 2% נשמעת קטנה — אבל לאורך 30-40 שנה, בריבית-דריבית, היא יכולה להוסיף מאות אלפי שקלים לפנסיה. וזה לפני שדיברנו על הטבות המס הנלוות.
מי שכדאי לו להוסיף יותר?
- גיל 27-40: כל שקל נוסף שווה פי 5-7 בגלל ריבית-דריבית.
- שכר מעל הממוצע: הטבות המס מקסימליות, יחס "עלות-תועלת" טוב.
- הייטקיסטים עם שכר מבוטח נמוך משכר ברוטו: כל הפקדה נוספת לפנסיה היא הזדמנות לאזן את הפער.
- בעלי משפחה: הצורך בפנסיה גדולה יותר בולט במיוחד.
- מי שאין לו דירה משלו: בפרישה תצטרך להמשיך לשלם שכר דירה — צריך קצבה גבוהה יותר.
השפעת הטבות המס
הסיבה שהפקדה לפנסיה כל-כך משתלמת היא הטבות המס הכפולות שהמדינה נותנת כתמריץ. הן עובדות בשני שלבים:
1. בשלב ההפקדה — ניכוי וזיכוי
העובד מקבל זיכוי מס בשיעור 35% על תגמולי העובד שהוא מפקיד, עד תקרה. במונחים פשוטים — אם הוא הפקיד 1,000 ₪ נוספים בחודש, הוא יקבל החזר מס של 350 ₪. זה אומר שכל 1,000 ₪ נוספים בפנסיה עלו לו רק 650 ₪ נטו.
2. בשלב המשיכה — קצבה מופחתת מס
כשפורשים ומתחילים לקבל את הקצבה החודשית, המדינה מעניקה פטור של עד 67% מהקצבה (לפי "סעיף 9א לפקודת מס הכנסה"). זה אומר שעל קצבה של 15,000 ₪, רק 5,000 ₪ נחשבים הכנסה חייבת — בשיעור מס נמוך הרבה יותר.
חישוב לפי שכר ספציפי
הנה מחשבון פשוט שיראה לך כמה תצבור עד גיל 67 לפי השכר המבוטח, הגיל, ושיעור ההפקדה שתבחר. נסה לשחק עם המספרים — תראה את ההבדל בין 18.5% ל-21%.